פרויקט שיקום השכונות מהווה, מאז שנות ה-80, את הפרויקט החברתי הלאומי של מדינת ישראל, המיועד לחולל שינוי חברתי באזורי המצוקה בישראל.

לפרויקט מספר מטרות מרכזיות:

       שיפור תנאי המגורים של התושבים באזורי מצוקה ושיפור איכות החיים.

       בנית הקהילה - טיפוח האחריות של התושבים לשכונתם ופיתוח מנהיגות מקומית.

       טיפוח ההון האנושי - הקניית מיומנויות ויצירת הזדמנויות להשתלבות במעגל התעסוקה ולמוביליות חברתית וכלכלית של תושבי אזורים אלו.

       ייצוב השכונות ובלימת תהליכי הידרדרותן האורבאנית.

 מראשיתו של פרויקט זה ועד לשנת 2003  נכללו בו כ- 170 שכונות ויישובים, מקריית שמונה בצפון ועד אילת בדרום. ב- 61 שכונות וישובים הסתיימה עד כה  פעילותו של הפרויקט.

במהלך השנים נכללו בהדרגה בפרויקט, עפ"י החלטות הממשלה, סוגים שונים של שכונות ויישובים: שכונות מצוקה בערים מבוססות, יישובים קטנים במרכז הארץ שרמתם החברתית- כלכלית נמוכה, כמעט כל יישובי הפיתוח בפריפריה, מועצות אזוריות שבהם מושבים חלשים, יישובי מיעוטים בעלי אופי כפרי למחצה שהפכו ליישובים עירוניים (מגזר ערבי, מגזר דרוזי, מגזר בדואי).

עקרונות פעולה מרכזיים:

       גישה כוללנית המשלבת את ההיבט הפיזי-אורבאני וההיבט החברתי-כלכלי.

       התייחסות לכלל תושבי השכונה, מעורבות התושבים והשתתפותם בכל תהליכי קבלת ההחלטות.

       תפיסת הפרויקט בכל שכונה כהתערבות ממוקדת, מוגבלת בזמן ובתחומים מחוללי שינוי, ולא כתחליף למערך השירותים המוניציפאלי הקבוע.

       ייזום תכניות חדשניות שאינן כלולות בפעילות השוטפת של המשרדים היעודיים.

ייזום שותפויות עם מגזרים שמחוץ למגזר הממשלתי, כגון: המגזר העסקי, הפרטי, וההתנדבותי.

בשל מורכבות הבעיות החברתיות בהן עוסק הפרויקט, זכה הפרויקט מראשיתו, לתשומת לב רבה בקרב כל העוסקים בהערכתם של תהליכי שינוי חברתי: חוקרים באקדמיה, מתכננים ברמה המוניציפאלית ומשרדי הממשלה וכן גם בדרג הפוליטי.

סקרים ומחקרים רבים פורסמו על השינויים שחלו במשך שנות פעילותו של הפרויקט בשכונות או בנושאים בהם טיפל, מעידים על מרכזיותו וחשיבותו.