משרד הבינוי והשיכון מפרסם מדריך להגנת בניינים חדשים בפני גז ראדון
שמואל אבואב: "הסיכון הבריאותי הכרוך בחשיפת בני אדם לגז ראדון מושך תשומת לב הולכת וגוברת בקרב הציבור. באזורים שבהם יש ריכוז גבוה, התקן להגנה מפני הגז יהיה חלק מתכנית הבניה"
משרד הבינוי והשיכון מפרסם בימים אלו את המדריך להגנת בניינים חדשים בפני גז ראדון. המדריך נועד לשמש ספר לימוד ועיון למהנדסים, אדריכלים, מתכננים, עובדי רשויות, קבלנים ועובדי מעבדות בדיקה העוסקים בהגנת בניינים בפני גז ראדון. המדריך ישמש כתשתית לתקינה וגם כספר עזר למשתמשי הבניין. "הסיכון הבריאותי הכרוך בחשיפת בני אדם לגז ראדון ולתוצרי ההתפרקות הרדיואקטיבית שלו, מושך תשומת לב הולכת וגוברת בקרב הציבור. בעקבות זאת החליט משרד הבינוי והשיכון לפרסם את המדריך להגנת בניינים חדשים בפני גז ראדון", אומר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, שמואל אבואב.
גז הראדון נוצר במעמקי קרום כדור הארץ. הראדון הוא גז רדיואקטיבי ללא ריח וללא צבע. לאחר היווצרותו באדמה, הוא נודד כלפי מעלה דרך סדקים ונקבוביות בסלעים ועולה מעל פני האדמה. באוויר הפתוח ראדון מתמזג ולכן ריכוזו נמוך. אבל הראדון יכול לחדור דרך צנרת ופתחים, סדקים ונקבוביות של יסודות הרצפה, ולהצטבר במבנים סגורים בריכוזים גבוהים. בישראל מוכרים הערים ערד, מעלה אדומים, ירושלים, כרמיאל, ככאלו שיש בהם ריכוז גבוה של ראדון ובהליכי הבנייה מתמודדים כדי להדביר את תופעת זליגת הגז למבנים עצמם.
המדריך פותח במבוא שבו סקר מקיף על ראדון, מקורותיו, יחידות המדידה, השפעותיו על בריאות האדם, מנגנוני חדירתו אל-תוך המבנה והגורמים המשפיעים על ריכוזי הראדון בבתים. "במקומות בארץ שהם יש סקרים על ריכוזים גבוהים של גז ראדון, תוכל הרשות המקומית להתנות את תכנית הבניה במידה והבתים יגונו ע"פ התקן שנמצא בחוברת", מסביר אבואב.
אסטרטגיית המיגון כוללת את הערכת המצב האיזור, בחירת פתרונות המיגון בתכנון ארכיטקטוני והנדסי, התייחסות להיבטי בידוד תרמי ואטימות המבנה, היבטי אוורור טבעי של קרקע, הפעלת אמצעי ניתור ובקרה.
בין השיטות למניעת גז ראדון המוצעות: הרחקת המבנה מהקרקע על ידי בני על עמודים המאפשר זרימה חופשית של אויר; בניית רצפת בטון עבה המקשה על חדירת הראדון; סתימת פתחים סביב צינורות מים תוך שימוש בחומרים על בסיס סילקון; במקלטים, שהם מלכודת לראדון, יש לדאוג לאיורור או באמצעים טבעיים (רוח פרצים), או באמצעות יניקת האוויר החוצה; איטום הבטון ביריעות מיוחדות שאינן מאפשרות חדירה של גז למעטפת התחתונה.