הנחיות הבנייה המחייבות מרוכזות בארצות המפותחות בעולם ב"קודי בנייה". בסוף שנות התשעים החלה המגמה להכין קודי בנייה או להתאים אותם לגישה תפקודית. המגמה החלה בקנדה, בניו זילנד ובאנגליה והמשיכה בארצות הברית, במדינות אירופה ובשאר ארצות העולם.
תוכני הקודים נגזרים ממתן מענה למטרות הקוד, כפי שהגדירו אותן השלטונות.
המטרות עוסקות בנושאים הקשורים לבטיחות, לבריאות, לנגישות ולנוחות הציבור. הקוד עצמו מפרט את הדרכים להשגת מטרות אלו: הן על ידי מתן פתרונות תכנוניים וביצועיים מקובלים, הן על ידי מתן אפשרות לפתרונות אחרים. גישה זו מאפשרת גמישות בשימוש בחומרים, בפתרונות חדשים, בשיטות בנייה ובטכנולוגיות מתקדמות והן בתכנון והן בביצוע.
בכל המדינות המפותחות שבהן קיימים קודי בנייה מסודרים, פועל גם מנגנון מוסדר לעדכון הקוד ולתיקונו. מנגנון זה מבוסס על לוחות זמנים קבועים, על שקיפות מרבית של תהליך העדכון ועל שיתוף הציבור ובכלל זאת המתכננים והיצרנים.
מגמה נוספת בעולם בתחום זה היא איחוד קודי בנייה של מדינות לקוד בינלאומי. בארצות הברית ובאירופה נעשה מאמץ לצמצם את השוני בין הוראות הבנייה במדינות ובכך לאפשר תכנון וביצוע עבודות בנייה, וכן להעביר חומרי בנייה ומוצרים ממדינה למדינה ביתר קלות (בעידן הגלובליזציה). מגמה זו מאפשרת השקעה משותפת של ידע ומשאבים בהכנת קוד בנייה ובעדכונו.
