פתרון מצוקת כוח האדם בענף הבנייה: ענף הבנייה בישראל סובל זה זמן רב, ממחסור חמור בפועלי בניין בכלל וישראלים בפרט. השינויים הגדולים שחלו בהרכב כוח האדם בענף הבנייה מחייבים חשיבה וארגון מחדש של הענף. אופי עבודות הבנייה גורם לכך שמתקשים לגייס פועלי בניין ישראלים, בעיקר ל"עבודות הרטובות": טיח, בניה, ריצוף, טפסנות וכדומה. בעקבות זאת חלק ניכר מן הפועלים בעבודות אלה הם זרים וחלקם עובדים מהשטחים. כיום, גם היקף העסקת העובדים הזרים מצטמצם. הניסיונות למשוך כוח אדם ישראלי לעבודות הבניה הקונבנציונלית לא צלחו, אף כאשר לוו בתמריצים כלכליים ניכרים. תיעוש הבנייה בא לפתור, בראש ובראשונה, את מצוקת כוח האדם בענף. זאת באמצעות המרת כוח אדם לא מקצועי, הדרוש לעבודות הרטובות בבניין, בציוד מתאים המופעל על ידי כוח אדם בעל מיומנות טכנולוגית. השילוב בין הדרישה למקצועיות ובין תשלום גבוה יותר עשוי למשוך כוח אדם ישראלי לענף הבנייה. אם הענף יהיה מתועש ברובו הוא יהיה מסוגל להתחרות על מאגר כוח האדם המצוי במשק עם ענפים אחרים כגון: שירותים, מלונאות ותעשייה.
קיצור משך הבנייה: משך הבנייה בפרוייקטים מתועשים קצר יותר מאשר בפרויקטים קונבנציונליים. שיעור קיצור משך הבנייה משתנה בהתאם לטכנולוגיה שבה משתמשים. כך למשל שימוש קוביות בטון מרחביות יקצר במידה רבה את משך העבודה ואילו שימוש ביציקות בטון לעמודים בטפסנות מתאימה יקצר רק במעט את משך העבודה. קיצור משך העבודה מושפע גם מכמות הרכיבים החוזרים בבנייה. ככל שהרכיבים החוזרים רבים יותר כך הבנייה המתועשת תקצר את משך הבנייה בצורה ניכרת יותר.
הקטנת עלויות העקיפות באתרי בנייה: קיצור משך הביצוע מקטין את העלויות הכלליות של האתר בהתאם.
שיפור איכות הבנייה על ידי בקרה מתמדת: האיכות הטובה יותר מושגת הודות לבקרה שיטתית במפעל ייצור הרכיבים ובשנים האחרונות גם באתר הבנייה עצמו. הבקרה מאפשרת מילוי מדויק של דרישות התפקוד, צורה חיצונית נקייה יותר ומיעוט תיקונים נדרשים באתר.
חיסכון בכוח אדם: החיסכון בכוח אדם נובע בעיקר מן העובדה שפעולות בנייה רבות מתבצעות במפעל ולא באתר הבנייה עצמו. העובדה שעיקר הפעולות מתבצעות במפעל ולא באתר הבנייה.
