הוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון אליעזר גולדברג, מונתה על ידי שר הבינוי והשיכון ואושרה על ידי הממשלה בינואר 2008. הוועדה הגישה את המלצותיה לממשלה בינואר 2009.
כמה אמירות נבחרות מהמלצות הוועדה:
הוועדה מציינת ש"הזמן הולך ואוזל ודחייה נוספת במציאת הסדר להתיישבות הבדואים בנגב עלולה להיות בכייה לדורות".
לדעת הוועדה "אין עוד מקום לעצימת עיניים בכל הנוגע לאכיפת החוק. האכיפה חייבת להיעשות בנחישות ובנמרצות, כדי להעביר מסר ברור כי הנגב אינו החצר האחורית של המדינה, וכי חוקיה אינם בגדר המלצה בלבד".
הוועדה מדגישה כי יש צורך להקים רשות חדשה ובלתי תלויה:
"הקיפאון השורר שנים רבות בהסדרת הבעלות על המקרקעין והתיישבות הבדווים בנגב... הינם חלק מהגורמים למצב הבלתי נסבל אליו הגענו, כמתואר בדוח זה.
מטעם זה החליטה הממשלה להקים במשרד הבינוי והשיכון את הרשות. לדעת הוועדה, לא זו בלבד שיהא צורך לערוך רוויזיה בהחלטת הממשלה כדי להתאימה להמלצות שבדוח זה, אלא שחששה של הוועדה הוא, כי במתכונת שנקבעה תתקשה הרשות להתמודד עם יישום ההמלצות...
מכאן המלצת הוועדה: כי הרשות תהיה תאגיד ציבורי שיוקם בחוק, כדי שיהיה הגוף הרשמי המשרת את התכלית של החוק".
על המדינה לשים לה יעד לממש את המדיניות המוצעת במהלך 7-5 שנים כשראשי המגזר הבדואי, נכבדיו ומנהיגיו מטים אף הם שכם לקידומה.
העיקרון המארגן שלאורו עיצבה הוועדה את הצעתה הוא: יותר קרקע ליותר אנשים, כאשר כל תובע קרקע מקבל קרקע החל מהדונם הראשון, על חשבון הקטנת הפיצוי הכספי.
הוועדה מסיימת את מסקנותיה בדברי דוד בן-גוריון על הנגב שהוא "אזור התורפה המסוכן של המדינה ותוחלתה הגדולה". דוח זה בא להתמודד עם המסוכנות ולהגדיל את התוחלת.
