תכנון רגיש למים (תר"ם) הוא גישה חדשנית לפיתוח המרחב, המשלבת את התכנון העירוני והאזורי עם ניהול משאבי מים. נקודת המוצא למחקר הייתה החשש, המתבסס על הספרות המקצועית, מפני נזקים כבדים שגורמת הבנייה העירונית הקונבנציונלית למקורות המים, בעיקר למי התהום. מטרת נייר המדיניות אינה לעצור בנייה, אלא לאפשר בנייה רצויה, מבחינה חברתית וכלכלית, אפילו באזורים רגישים למים כמו מישור החוף של ישראל, המשתרע מעל לאקוויפר החוף, שהוא מאגר המים המרכזי של המדינה. כוונתו לאפשר בנייה, בתנאי שהיא תתוכנן היטב.
התר"ם מתפתח בשנים האחרונות בכמה מקומות בעולם, כרכיב חיוני של פיתוח בר קיימא. מסמך המדיניות מופץ בקרב המתכננים באמצעות משרד הבינוי והשיכון ובדרכים אחרות.
במסמך שלושה חלקים:
- מהו תר"ם? תועלותיו, התפתחותו ומקומו בקרב מדינות אחרות בעולם.
- מצע למדיניות מקצועית: כיצד לתכנן בנייה שאינה גורעת מכמותם ומאיכותם של משאבי המים, כיצד לשלב את המים בתכנון הנוף העירוני וכיצד לייעל את מערכות הניקוז כדי לחסוך בצריכת המים. המצע פונה למתכנני ערים, לאדריכלים, לאדריכלי נוף ולמהנדסי מים וניקוז.
- יישום התר"ם בישראל – מדיניות מנהלית, משפטית וחינוכית: כדי לממש את המדיניות המקצועית של התר"ם יש לדאוג לתנאים ולאמצעים הולמים ובכלל זאת: שילוב עקרונות תר"ם בתכנון הסטטוטורי, יצירת תמריצים כלכליים, הסדרה משפטית ומנהלית, הכשרת בעלי המקצועות הרלבנטיים, חינוך והסברה לציבור הרחב ולנבחריו, יצירת מוקד ידע ונתונים ועידוד המחקר בנושא.
